הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה שכיחה, הנפוצה באוכלוסייה על כל שכבותיה ומופיעה בשכיחות יתר אצל בנים, לעומת בנות. ההפרעה קיימת בכל הגילים, ואינה אופיינית לילדים בלבד.
הפרעת קשב וריכוז משבשת מאוד את חיי המשפחה, את ההשתלבות החברתית של הילד, את הישגיו בלימודים ואת הדימוי העצמי שלו ודימויו בעיני אחרים.
חיי משפחה שילד שלה סובל מהפרעת קשב וריכוז עשויים להיות מסחררים כמו אחר סיבוב בגלגל ענק בלונה פארק, רועשים כמו על מגרש כדורגל ומתישים כמו אחרי ליל שימורים.
אלו הם חיים במחיצת ילד שאינו זקוק לשינה רבה, אך זקוק להרבה עניין ופעילות. זהו ילד שהספה בסלון היא בשבילו טרמפולינה, שולחן המטבח הוא בסיס לתיפופים, והמכונית המשפחתית היא זירת היאבקות.
הפרעת קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות מתארת התנהגויות של פרטים הלוקים בה, שבעקבותיהן עלולים להופיע אצל הילד קשיים בתחום ההתפתחות, היחסים במשפחה, הקשרים החברתיים, ההתנהגות והביצועים.
ניתן לתאר שלושה טיפוסים של ההפרעה: הפרעת קשב וריכוז בלי היפראקטיביות, המתארת טיפוסים "חולמים ומרחפים"; היפראקטיביות ואימפולסיביות, המתארת ילדים קופצניים, תזזיתיים ופזיזים; והפרעה המשלבת את שתי ההפרעות.
כמה סימפטומים אופייניים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז: חוסר קשב וריכוז – קושי בשמירת הקשב והריכוז לזמן ארוך; היפראקטיביות – חוסר מנוחה ותנועתיות יתר; אימפולסיביות – חוסר יכולת להתגבר על הדחף להגיב במהירות ובלי מחשבה מוקדמת לכל גירוי; מרדנות; קושי במילוי הוראות, אפילו הוראות פשוטות, וקושי בעמידה בחוקים המקובלים בחברה. התנהגותם של ילדים אלו מתאפיינת גם בחוסר עקביות, ולכן הם אינם מצליחים לסיים עבודות ומטלות שהחלו בהן.
המשפחה אינה יכולה להסתגל ולהתרגל להתנהגויות אלו של הילד, והחיים בסביבתו רוויים מתח. מרדנות הילד גורמת להוריו להיות קשוחים וקשים כלפיו, ובמקרים רבים המשפחה עלולה להתפרק.
במשפחה שבה אחד מבני הבית סובל מהפרעת קשב וריכוז זקוקים לסבלנות וליצירתיות כדי להתמודד עם הקשיים הרבים והתכופים. המשפחה סופגת את תלונות הסביבה ובית הספר, האווירה בבית עשויה להיות קשה ונטולת שמחה, הורים רבים מגיעים לתפקוד בלתי יעיל, ופעמים רבות מתעוררות כאמור בעיות חמורות בחיי הנישואין, לא פעם מתוך סכסוכים לגבי הטיפול בילד והיחס כלפיו.