מהי הדרך ליצור מעבר מיטבי לכיתה א'

השבוע גאיה (שם בדוי) שעולה לכיתה א' ונמצאת אצלי בטיפול אמרה לי כששאלתי אותה מה את חושבת על כיתה א? "אני לא מוכנה לכיתה א', אני לא יודעת לקרוא, אני לא עושה חוברות.. אני לא מוכנה". הבנתי ממנה שהיא מבינה שהמסגרת הבית ספרית תדרוש ממנה והיא לא עומדת בקריטריונים, עניין זה מלחיץ אותה מאד ומהווה לה הגדרה להרגשה אם היא מוכנה או לא. כולנו מבינים שיש צורך בהכנה קוגניטיבית בדגש על מיומנויות למידה. אך יש היבט נוסף שהוא  ההכנה הרגשית בלא קשר ליכולות של הילד/ה והיכן הוא עומד מבחינת הציפיות.. הכנה רגשית המתמקדת בתחושת המסוגלות של הילד/ה יש לשקף לו את הכוחות שבו, לדוגמא: "אתה יודע להתאפק גם כשאחיך גיא אמר לך משו לא נעים, יש בך את כח הסבלנות", "אתה מצייר ציורים כל כך יפים אפשר לעשות מהם תערוכה, יש בך את כישרון האומנות איזה כייף לנו", ועוד… תחושת המסוגלות היא אחת מהיסודות לאמונה של הילד והאדם הבוגר בעצמו מתוך כך הוא יוצא למסע בעולם ובוחר את הבחירות המכריעות שלו…

כיתה א' היא הכיתה הראשונה של בית הספר, וזו הסיבה שיש לשנה זו חשיבות קריטית לגבי התלמיד. הצלחתו בלימודים ובחברה בשנה זו עשויה להשפיע על הצלחתו בשנות לימודיו הבאות. לעומת זאת, כישלונות שונים ברכישת חוקי בית הספר וההתנהגות החברתית עלולים לתייג את התלמיד, לגרום לו לדימוי עצמי נמוך ולהוות את הפתיח לשנים ארוכות של תסכול וחוסר הצלחה.

אחד המדדים להצלחתו בכיתה א' היא התפתחותו הרגשית. היא משפיעה על התחום הלימודי, על התחום החברתי ועל ההנאה והסיפוק של התלמיד מלימודיו. תלמיד שמבחינה רגשית לא הגיע להבשלה המתאימה לכיתה א' עלול לעמוד מול קשיים רבים. הוא לא יתמודד עם הדרישות הלימודיות, ייחשב כתינוקי, לא יצליח להתמודד בחברת בני גילו ויעמוד בשולי החברה.

1. השפעת ההתפתחות הרגשית על ההתנהגות בבית הספר

כאשר ההתפתחות הרגשית של הילד אינה בשלה הוא עלול להראות סימני מצוקה רבים, אשר ישפיעו על כל התנהגותו ולימודיו בבית הספר. הבעיות האופייניות לילדים עם הפרעות רגשיות הם: קשיים בריכוז, ירידה חדה בלימודים, ירידה בהערכה העצמית, נטייה לתאונות, קושי להסתדר עם חברים, חיפוש אחר תשומת לב, קשיי הסתגלות, שנאה לבית הספר, דיכאון, תוקפנות, התקפי זעם, אדישות, בידוד חברתי והתבודדות, חוסר הסתגלות, התנהגות מוזרה, מעשים כפייתיים, גמגום, הרטבה, ביישנות, הרגשת נחיתות, רגישות, רגשות אשם, פחדים, חרדה, היפר אקטיביות, חשדנות, פאסיביות, מצבי רוח קיצוניים, שוטטות, אדישות, תגובות בלתי יצירות.

ניתן למנות את ההפרעות לפי סדר הופעתן בתהליך התפתחותו של היחיד:

הפרעות בקשר – הקושי ליצור קשר עם ילדים אחרים בגיל רך ובגילים המאוחרים יותר (כולל גיל ההתבגרות). הילד הסובל מהפרעות קשר יושב בכיתה ומבצע את הנדרש ממנו, אך רוחו ומחשבותיו מצויים במקום אחר.

פחדי עזיבה ופרידה – ילד הסובל מהפרעה זו חושש לעזוב את הוריו כאשר הוא הולך לישון, מסרב להישאר לבד, חושש באופן מוגזם מן ההליכה לגן או לבית הספר ונצמד להוריו. כדי להשיג את מבוקשו – להישאר עם הוריו – הוא מתלונן לעתים קרובות על מיחושים גופניים.

חרדת יתר – יש ילדים החוששים בדרך כלל מכל פעולה שהם מבצעים. ילדים אחרים מודאגים מתוצאותיהם של אירועים שונים. ילדים אלו אינם רגועים מרבית הזמן ויש להקדיש להם תשומת לב רבה כדי להרגיעם.

הימנעות מדיבור (Elective Mutism) – יש ילדים שאינם מדברים אלא בביתם. הם אינם עונים למורה, אינם משתתפים בשיחות עם חברים. לעתים נוצר רושם שהם אילמים. בבית הם מרבים בדרך כלל בדיבור, ומפגינים לעתים תוקפנות כלפי בני משפחתם.

הפרעות שיש להן ביטוי גופני – קטגוריה זו כוללת הפרעות בתפקוד גופני (גמגום, הרטבה ועוד). ההשקפה המסורתית, שאינה מקובלת כיום, ראתה בהפרעות אלו ביטוי חיצוני לקונפליקטים פסיכולוגיים. כיום, מניחים, כי ההפרעה, שמקורה אינו פסיכולוגי דווקא, גוררת בעיות נפשיות והתנהגותיות.

• חוסר שליטה בעשיית צרכים – הרטבה ביום או בלילה, אי יכולת לשלוט ביציאת הצואה, עצירות כרונית. יש ילדים השולטים בצרכיהם ומרטיבים כל לילה. יש ילדים המרטיבים בגן או בכיתה, כאשר הם מרוכזים במשחק או בעבודה כלשהי. כך גם לגבי השליטה בצואה. הסיבה אינה ברורה, יש מספר סיבות גופניות אפשריות כמו, חינוך מאוחר להרגלי ניקיון, לחצים פסיכו-חברתיים ועוד.
• הפרעה בדיבור (גמגום) – קורה שילד נתקע בדיבורו חוזר על מילה או על הברה פעמים רבות. "אני רו..ו..צה". יש מקרים שבהם מלווה הגמגום בתנועות בלתי רצוניות. קיימת גם תופעה של דיבור חטוף, הילד "בולע" את המילים ודיבורו אינו ברור.

מובן שכל ההפרעות הללו עשויות להשפיע על היכולת הלימודית של התלמיד ועל יחסיו החברתיים עם חברת הכיתה.

2.2 קריטריונים להסתגלות טובה

בתחילת השנה מתעוררים אצל הילדים פחדים מן המעבר לבית הספר, שהוא לעתים קרובות לא מוכר, והם מעדיפים את הביטחון של המוכר והקבוע על פני הזר והמפתיע. ההתמודדות ברמה הרגשית נעשית בכמה אפשרויות, לשוחח עם הילד על הקושי להיפרד ממקום מוכר ואהוב, ועל החששות שיש מן החדש. אפשר לבדוק איתו כיצד להתמודד עם המעבר בשנה שעברה (המעבר לגן חובה – "גם כשנכנסת לגן חששת, בוא ניזכר איך זה הסתדר") ולהבטיח לו תמיכה בתהליך השינוי ("אני אעזור לך אם יהיה לך קשה, אולי גם החברים שאתה מכיר מהגן יוכלו לעזור").

מה שקובע את ההסתגלות לשינויים הוא: המזג הבסיסי של הילד – כלומר, מדובר גם ביכולת מולדת, לא רק נלמדת; המודל ההורי לגבי הסתגלות לשינויים – האם יש להורים אמון בבית הספר שבחרו לילד? במורה, בהרכב האוכלוסייה?; האמון של ההורים ביכולתו של הילד להסתגל לבית הספר – האם לדעתם הוא בשל למסגרת? האם כישוריו המוטוריים, הרגשיים, החברתיים והאינטלקטואליים מתאימים? ובאופן פילוסופי יותר – האם ההורים ובעקבותיהם הילד, רואים בגדילה תהליך מבשר טוב או דבר מפחיד ומאיים.

פסיכולוגים רואים ביכולת ההתמודדות במעברים גורם משמעותי ביותר. לכן יש חשיבות רבה לדרך שבה עוזרים לילד לעשות את המעבר, ולא רק לתוצאה הסופית (האם בסופו של דבר הילד התרגל). התמודדות זהירה וקשובה עם המעברים בילדות מהווה מודל לחיים לגבי אופן ההסתגלות לשינויים ומכאן חשיבותה רבה.

2.3 ההכנה לבית הספר

הכנה טובה לבית הספר צריכה להתבסס על כמה מרכיבים:

ביטחון הורי שהילד בשל – בתחום הרגשי, החברתי והקוגניטיבי, והשקעת מאמץ בטיפוח ובמתן עזרה בתחומים שבהם אינו בשל.

הכנה שיש בה מתן אוריינטציה לילד למה לצפות. גם באופן כללי: ארגון בית הספר ויום הלימודים, צורת הלמידה, התחלפות המורים, ההפסקה וכדומה. גם בפרטים: כיצד ימצא את הכיתה, היכן השירותים, הברזייה, היכן יחכו לו ההורים שבאים לקחת אותו מבית הספר.

אין טעם לזלזל בפחדיו של הילד ("אל תדאג, הכול יסתדר"), אלא להבין את ההתרגשות ולחפש יחד איתו פתרון לדברים המדאיגים: לצייר את מפת הכיתה ולסמן את מקום הישיבה, לשרטט את מבנה בית הספר (או לבנות אותו בלגו) וכך להקל על ההתמצאות, לערוך טבלה של המקצועות בכל יום, כשכל מקצוע יסומן באופן חזותי (אם הילד עדיין לא יודע לקרוא), להגיע לבית הספר כמה דקות לפני הצלצול כדי שלא יצטרך לדאוג ולחכות, לבקש מאחות גדולה או משכנה שלומדת בכיתה ג' להראות בהפסקה היכן נמצאת הברזייה והיכן השירותים, לתת בקבוק שתייה כדי שלא יצטרך להידחף בהפסקה כדי לשתות. אפשר לחפש יחד עם הילד פתרונות קונקרטיים, אך לזכור שחלק מהשאלות לא משקפות חשש מציאותי אלא התרגשות ו/או חרדה.

להכין את הילד ההולך לראשונה לבית הספר כאילו הוא הולך לחוויה נפלאה, הכנה מאוזנת היא הכנה ריאלית, כזו שיוצרת ציפייה לטוב ללא אשליות, מציעה לילד פתרונות לבעיות שהוא מעלה, ונותנת לו תחושה שהמשפחה עומדת מאחוריו.

בראשית כיתה א' זקוקים הילדים לתשומת לב רבה מצד ההורים, שיתעניינו, יתמכו ויקשיבו לחוויות. יש ילדים שזקוקים להכוונה הן בשלבי ההתארגנות והן בעמידה במטלות עצמן.

2.4 התמודדות עם המעבר

הגורמים המקילים על ההתמודדות וממתנים קשיים:

בדיקה מעמיקה לגבי מוכנות הילד למעברים.

השקעת מאמצים בבחירת מסגרת מתאימה לאופיו של הילד. המלצות של אחרים ללא בדיקה אישית אינן מספיקות.

הכנת הילד למעבר גם מבחינת כישורי ההתמודדות עם מסגרת שבה הוא צריך לתקשר עם מבוגרים ועם ילדים אחרים, וגם לגבי היותו מצויד במידת אוטונומיה שתאפשר לו לתפקד. ההכנה כוללת גם מתן מידע לילד על השינוי בלי לתאר את הצפוי באופן אידיאלי.

בתקופת ההסתגלות הראשונית ההורים צריכים להיות קשובים לסימני מצוקה, אם מתעוררים (קשיי שינה, אכילה, ריכוז, התנהגות, בריאות).

בהצלחה לכולנו ושכל התחלה חדשה תהיה פתיחה לפריחה!