שאלות אלו הן חלק מהאתגרים היומיומיים של כל איש חינוך. התפיסה הרווחת בעבר גרסה כי סמכות מושגת בעיקר באמצעות משמעת קפדנית וכללים נוקשים. אולם, מחקרים מראים כי כיתה שמתנהלת מתוך דיאלוג, שיח מכבד והצבת גבולות ברורים – מצליחה יותר בטווח הארוך הן מבחינת אקלים כיתתי והן בהישגים הלימודיים (Hargreaves & Fullan, 2012).
כיום, גישות חינוכיות מדגישות את חשיבותה של סמכות דיאלוגית, המשלבת בין הצבת גבולות עקבית לבין תקשורת אמפתית עם התלמידים. גישה זו מבוססת על שני עקרונות מרכזיים: עקרון ההפרדה, המדגיש את חשיבות שמירת המקצועיות של המורה מול אתגרים רגשיים בכיתה, ועקרון הבחירה, המאפשר למורה שליטה על תגובותיו תוך יצירת מרחב המאפשר גם לתלמיד לקחת אחריות על התנהגותו (Vescio, Ross, & Adams, 2008).
תקציר
המשמעת בכיתה היא נושא מרכזי בעבודת ההוראה, אך האם סמכות חינוכית חייבת להיות מבוססת על ענישה והפעלת כוח? או שמא ניתן לנהל כיתה באמצעות תקשורת מכילה, שיח פתוח והצבת גבולות מתוך דיאלוג?
מחקרים עדכניים מצביעים על כך שמערכת היחסים בין המורה לתלמיד היא גורם קריטי בהצלחת ניהול הכיתה. (מחקרם של Vescio, Ross & Adams 2008) מצא כי כאשר תלמידים מרגישים שהמורה קשוב אליהם ויוצר איתם שיח משמעותי, רמת שיתוף הפעולה שלהם עולה, ומקרי ההתנגדות והפרות המשמעת פוחתים באופן ניכר. גישה זו מתכתבת עם מודל הסמכות הדיאלוגית, שמציע ניהול כיתה המבוסס על הצבת גבולות ברורה לצד גישה אמפתית ומבינה.
שילוב של סמכות דיאלוגית בכיתה אינו רק אידיאל תאורטי אלא אסטרטגיה מעשית שיכולה להפחית התנגדויות, לשפר את הדינמיקה בכיתה וליצור אקלים חינוכי שמאפשר לתלמידים לקחת אחריות על למידתם והתנהגותם (Hargreaves & Fullan, 2012). עקרון ההפרדה, המדגיש את חשיבות שמירת המקצועיות של המורה מול מצבים רגשיים, מאפשר לו להתמודד עם סיטואציות מאתגרות מבלי שהרגשות ישתלטו על פעולתו. עקרון הבחירה, מצד שני, מעניק למורה שליטה על תגובותיו, ומעודד את התלמיד להבין את האחריות האישית שלו.
הגישה המסורתית לניהול כיתה מתמקדת במשמעת חיצונית; חוקים נוקשים, סנקציות והפעלת סמכות היררכית. עם זאת, מחקרים עדכניים מצביעים על כך שלמידה משמעותית אינה מתרחשת מתוך פחד מעונש, אלא מתוך תחושת שייכות, אמון ומעורבות פעילה של התלמידים (Hargreaves & Fullan, 2012). בהתאם לכך, סמכות חינוכית יעילה אינה מבוססת על כוחניות, אלא על שילוב בין גבולות ברורים לבין תקשורת מכילה ודיאלוג פתוח עם התלמידים (אלקובי, 2024).
המעבר מסמכות כוחנית לסמכות דיאלוגית
סמכות דיאלוגית מבוססת על יצירת מערכת יחסים חינוכית שמעניקה לתלמידים תחושת ביטחון, תוך שמירה על כללים ברורים. מחקרים מראים כי כאשר מורים יוצרים אקלים כיתתי תומך, התלמידים מפתחים מחויבות פנימית ללמידה ולכללי ההתנהגות (Vescio, Ross, & Adams, 2008). סמכות חינוכית במודל זה אינה דורשת שליטה כוחנית, אלא מנהיגות רגשית, גמישות ויכולת להציב גבולות מתוך הבנה (אלקובי, 2023).
עקרונות מרכזיים המובילים בהתנהלות מתוך סמכות דיאלוגית;
עקרון ההפרדה מאפשר לפעול מתוך מקצועיות ולא מתוך רגש רגעי.
ניהול כיתה כולל רגעים שבהם המורה עלול למצוא את עצמו מגיב רגשית להתנהגות תלמידים – בין אם מתוך תסכול, כעס או חוסר אונים. עקרון ההפרדה מדגיש את הצורך לשמור על הבחנה בין רגשות אישיים לבין תגובה חינוכית מקצועית. כלומר, במקום להגיב מהבטן, המורה פועל מתוך שיקול דעת, רוגע וחשיבה לטווח ארוך (אלקובי, 2019).
כאשר תלמיד מתפרץ לדבריו של המורה ומשבש את מהלך השיעור, תגובה אימפולסיבית עשויה להיות כעס או ענישה מיידית. אך בגישה מבוססת סמכות דיאלוגית, המורה יבחר לשמור על איפוק, לשקול כיצד להגיב בצורה שמקדמת שינוי, ולבחון האם יש צורך בהתערבות חינוכית עמוקה יותר (הראל, 2018).
עקרון הבחירה מאפשר להוביל את התלמידים לקחת אחריות על התנהגותם. בניהול כיתה, לא ניתן לשלוט באופן מוחלט על כל תגובה והתנהגות של תלמידים. מה שכן ניתן לשלוט עליו, הוא הדרך שבה המורה בוחר להגיב – ובכך ליצור סביבה המעודדת גם את התלמיד לבחור כיצד לפעול ולהתנהל גם באירועים מאתגרים.(אלקובי, 2023).
במקום לומר "אתה לא תפריע לי באמצע השיעור", המורה יכול לומר: "איך לדעתך אפשר להמשיך בלי להפריע?". במקום לקבוע לתלמיד סנקציה נוקשה, ניתן להציע לו לבחור פתרון הגיוני לתיקון המצב. כאשר התלמיד מוזמן לקחת חלק באחריות, יש לו מוטיבציה פנימית גבוהה יותר לשנות את התנהגותו (כהן, 2017).
כיצד מיישמים את הגישה של סמכות דיאלוגית בכיתה?
- שיח פתוח על כללי הכיתה – מורה המשתמש בסמכות דיאלוגית מציג את הציפיות והכללים בכיתה בצורה פתוחה, מסביר את הסיבות מאחוריהם, ומבצע תיאום ציפיות עם התלמידים (לוי, 2019).
- ניהול שיח במצבי קונפליקט – במקום להפעיל ענישה מיידית, המורה לומד להוביל שיחה עם התלמיד שמטרתה לזהות את שורש הבעיה וליצור מחויבות לשינוי (אלקובי, 2023).
- מתן אחריות לתלמידים – תלמידים יכולים להיות שותפים בקביעת חלק מהחוקים בכיתה, דבר המגביר את תחושת המחויבות שלהם (הראל, 2018).
- הקפדה על איפוק ותגובה שקולה – מורים המצליחים לא להיגרר לפרובוקציות אלא להגיב מתוך מקום רגוע ושקול זוכים לשיתוף פעולה גבוה יותר מצד התלמידים (Vescio, Ross, & Adams, 2008).
סיכום:
סמכות חינוכית אינה חייבת להתבסס על הפעלת כוח או משמעת חיצונית נוקשה. במקום זאת, מורים יכולים לבנות אווירה כיתתית טובה יותר באמצעות גישה דיאלוגית, שבה התלמידים אינם רק מצייתים מתוך פחד או הרגל, אלא לומדים לקחת אחריות על עצמם מתוך חיבור אישי לתהליך הלמידה (אלקובי, 2024).
שימוש בעקרונות של הפרדה בין רגש להחלטה חינוכית, בחירה מודעת בתגובה חינוכית נכונה, והפעלת סמכות מתוך תקשורת מכבדת, מאפשר למורים להתמודד עם אתגרי ניהול הכיתה בצורה יעילה יותר, המקדמת שיתוף פעולה ושייכות.
